על הקשר בין תחזית כלכלית לפוליטיקה
ד"ר איתי גלילי 20.05.2020
משבר הקורונה הכניס את העולם ומדינת ישראל למיתון. המשבר הכלכלי הנו בגדר הפתעה מוחלטת למקבלי ההחלטות ולציבור הרחב ולמרות ההקלות שהחלו העתיד, נראה מאיים מאוד לרבים.
בעת כתיבת שורות אלו מתחילות ההקלות המשמעותיות הראשונות מתוך תקווה שבעוד כחודש וחצי נחזור לשגרה. ההקלות מלוות בתשבחות עצמיות על מידת הנזק הבריאותי המועט שארע בישראל ביחס למדינות בעולם. כולנו שמחים מאוד על תוצאה זו, אך לצד זאת, חשוב מאוד לחדד את הביקורת על תהליך ניהול המשבר. תשבחות עצמיות לא יובילו אותנו להפקת לקחים ולמידה עצמית לקראת הבאות. מוקדם מדי מלנתח את התוצאות הבריאותיות עד שנדע האם המגפה מאחורינו, האם צריך חיסון עדר או לא וכו', אך על היבטים ניהוליים והאירועים הכלכליים יש לדון ולהפיק לקחים במהרה.
להבדיל מאיטליה, ספרד , ארה"ב ושאר המדינות הסובלות מתמותה גבוהה (בולטות לשלילה) , ישראל אמורה להיות מוכנה יותר טוב לשעת חרום. לישראל יש איומים ספציפיים כמו לוחמה ביולוגית, מלחמות מול איראן ושאר צרות. מה היה קורה אילו המגפה הייתה מסוכנת לאוכלוסייה הצעירה? האם היינו מקבלים את ההתנהלות באותו האופן?
המצג כאילו אירוע של מגפה אינו ניתן לחיזוי הנו מצג שווא. ממשלות ישראל ובכירי משרד הבריאות ידעו ויודעים שמגפות היו בהיסטוריה וצפויות לחזור. המשתנה היחיד שאינו ידוע הנו המועד שאירוע כזה יקרה (בדיוק כמו שמצפים לרעידת אדמה). החזרה על הסיסמא שמדובר על מגפה של פעם במאה שנה אינה משנה את העובדה המצערת שכל מספר שנים יש אירוע כלשהו שקורה פעם במאה שנה.
בשריפה בכרמל הסתבר שאין מטוסי כיבוי, במלחמת לבנון השנייה הסתבר שאין תחמושת מספקת במלאי. עכשיו מסתבר שחסרות מכונות הנשמה, חסר ציוד למעבדות ובכלל כל הייצור יצא מישראל מאחר וזול יותר לייצר בסין.
הציבור מאבד את האמון במרבית הפוליטיקאים (כלל המפלגות) מאחר והתמונה הכללית די ברורה. הנבחרים עסוקים מבוקר עד ערב בטובתם האישית, המקורבים והסקטור אותו הם מייצגים. התובנה למידת האחריות שיש להם ביום יום, אינה ברורה להם מספיק. לאחר שנבחרו הם צריכים להגיע לכנסת ולעבור בוועדות הכנסת מישיבה לישיבה באופן תדיר (לא שונה מכל עובד בכל מקום עבודה). לוודא שהמלאים במקום, שהמדינה מוכנה למשבר כזה או אחר. הניהול השוטף של רפורמות ומלאים מעייף אותם ולצערי הרב המחיר הכלכלי של מיתון יהפוך למחיר של חיי אדם ונזקים חברתיים כבדים. הצעתי לשנות את שכר חברי הכנסת כך שיהיה תלוי גם בשעון נוכחות בוועדות הכנסת.
בתחילת המשבר החיפושים הבולטים בגוגל עסקו בנושאים רפואיים, זאת בניסיון להבין המשמעות של מגיפות. לאחר מכן בלטו חיפושים העוסקים בחיסונים ותרופות. ככל שהזמן עובר נרשמת עלייה בחיפוש תוכן בדבר מהו מיתון? האם אנו במיתון וכיצד יוצאים ממנו?.
רבים מנסים לעקוב אחר מדדי הבורסה בניסיון לאמוד את העתיד הכלכלי. האם הירידות של חודש מרץ הינן בשורה לאסון כלכלי? או העליות החדות של אפריל הנן תחזית ליציאה חדה מהמשבר?
ברצוני להסביר שהבורסה אינה משקפת תחזית, אלא מפגש דעות שמשתנה במהירות מקצה לקצה על סמך תחזיות או ספקולציות ומידע חלקי ביותר. התובנה לפיה שוק ההון הנו רציונלי לחלוטין ויודע לתמחר נכסים פיננסים בשווי הוגן, בכל עת, אינה נכונה.
כדי להבין את מורכבות הנושא, צריך לחזור לבסיס – כלכלה הנו מדע בתחום מדעי החברה ולא בתחום המדעים המדויקים (למרות שילוב לימודי מתמטיקה וסטטיסטיקה מרובים). יכולת הניבוי של כלכלנים הנם נמוכה מאוד שכן זו נקבעת על פי התנהגות בני אדם וזו משתנה בגלל שלל סיבות חברתיות, פוליטיות ובינלאומיות באופן תדיר .
המשבר הכלכלי אליו נקלענו , מפתיע במהירותו ובעוצמתו, יחד עם זאת מרבית הכלכלנים בעולם צפו שכלכלת ארה"ב (הכלכלה הגדולה בעולם) צפויה להיכנס למיתון במהלך שנה הבאה. ההאטה הכלכלית הלכה והתגברה בשנת 2019 על רקע מלחמות הסחר בהובלת נשיא ארה"ב. בנקים מרכזים בעולם ובכללם בנק ישראל בוחנים את ההסתברות למיתון בכל רגע נתון, הן את ההשפעה והן הסיכונים למקרי קיצון (באתר בנק ישראל ניתן לקרוא פרסום חצי שנתי של דו"ח היציבות הפיננסית העוסק בתרחישי קיצון). ככל שהמשבר הכלכלי מעמיק, הציבור נהיה פחות סבלני ודורש ממקבלי ההחלטות תכניות ופעולות ברורות ליציאה מהמשבר.
כלכלת ישראל תלויה מאוד בצמיחה הכלכלית בעולם, מבחינת יכולת היצוא. כלכלנים יכולים לנסות לחזות מה תהייה הצמיחה בעולם, אך זו תלויה מאוד במקבלי החלטות, כלומר פוליטיקאים. מאוד קשה לדעת מה תהייה עוצמת מלחמת הסחר הבינלאומית והנסיגה הנוספת בגלובליזציה.
בשנים האחרונות בנק ישראל חזר והדגיש את הצורך בהשקעה בתשתיות, העלאת הפריון, רפורמות בשוק העבודה וכו'. היינו יכולים להשפיע על הצמיחה בעולם, אך חשוב שמקבלי ההחלטות בממשלה, בכנסת, בסקטור הממשלתי ובהסתדרות יבינו את גודל השעה. האמונה שעברנו משברים קודמים (כמו משבר 2008) באופן טוב יחסי, יכולה ליצור שאננות ואשליה שתגרום לשנים רבות של דשדוש כלכלי.
כדי שנוכל לחזות את העתיד, צריך להבין את הצעדים וההחלטות של הממשלה, הסקטור הציבורי והעסקי. הטיפול הראשוני בנזק הכלכלי לוקה מאוד בחסר. גם אם תכניות האוצר נראות כאפקטיביות, המציאות מראה שהבירוקרטיה והסרבול יוצרות נזק עצום לכלכלה. במצב של מיתון חמור, המשמעות של סרבול וזמן באה לידי ביטוי בהשפעה על חיי אדם. הנזקים החברתיים והאנושיים ילכו ויצטברו. מקבלי ההחלטות, גם אם מבינים מה צריך לעשות, לא פועלים בקצב הנכון מבחינת חומרת האירועים.
איני מבין את הסרבול והסבך הבירוקרטי הכרוך בעזרה לעסקים קטנים ועצמאיים. מדוע צריך להגיע להפגנות של אנשים רבים בכל הארץ אשר מסכנים את בריאותם? כרגע יש צעדים ניכרים לטובת מגזר זה, אך לרבים התגובה מאוחרת מדי והם נאלצו לסגור את עסקיהם ולפטר עובדים. נושא אופן הסדרי מס הכנסה וביטוח לאומי למגזר זה לא היו צריכים להמתין למשבר כה גדול. התובנה של המגזר הנה שללא ייצוג בכנסת הנך שקוף. לצערי מדובר על מגזר מהותי לכלכלת ישראל שאינו צריך להרגיש מופקר בגלגלי הבירוקרטיה.
כל זאת אינו מפתיע. במאמר שפרסמתי במגזין אוקטובר 2019, סיכמתי את המצע הכלכלי של המפלגות הרצות לכנסת. מרביתן (לא כולן) לא ייחסו חשיבות ראוייה לנושאים הכלכליים ולא הציגו תכניות כלכליות ראויות אם בכלל. דלות המחשבה והעניין בנושא בזמנו הפתיעה אותי, כך שלצערי כרגע איני מופתע .
תקוותי הנה שעכשיו שחומרת האירועים ברורה לכל, הפוליטיקאים יבינו את מידת האחריות שיש להם. ללא נקיטה של צעדי התייעלות ורפורמות מכאיבות בסקטור הציבורי (לצד סיוע לסקטור העסקי), ההתאוששות הכלכלית תארך זמן רב מאוד. לאחר שמקבלי ההחלטות יפרסמו תכנית כלכלית סדורה, כלכלנים יוכלו להתחיל לפרסם תחזיות ראויות, בתקווה שהנבואה למגיפה חמורה יותר בחורף לא תתממש.
בניגוד לתחזית מזג האוויר, עליו איננו יכולים להשפיע, בכלכלה אנו יכולים להשפיע. אם נדרוש מפוליטיקאים לפעול למשק בריא ,תחרותי, יעיל ומוכן לעת משבר , בכך נוכל להשפיע על הצמיחה להקדים ולהגיע.