על כוחם של תאגידים וכישלונן של ממשלות
ד"ר איתי גלילי, מנכ"ל פיננסים ניהול הון פרטי. 01.04.2025
ישראל נמצאת בתקופה מאתגרת מאוד בהיבט הביטחוני , הפוליטי והחברתי. אנו נמצאים בתקופה שבה אמורות להתקבל החלטות מהותיות וגורליות למבנה החברתי והדמוקרטי של ישראל לדורות הבאים. בעת כתיבת מאמר זה, טרם נמצא הפתרון המיוחל להשבת החטופים , טרם נמצא הפתרון לחוק הגיוס, לא נמצאה בחוק התקציב רפורמה מבנית כלשהיא אשר תסלול את הדרך לפיתוח הכלכלה לשנים הבאות (בשנתיים האחרונות ישראל נמצאת צמיחה כלכלית שלילית לנפש).
מאידך, נעשים מאמצים ניכרים לקדם חקיקה להחלשת מערכת המשפט , באמצעות מנגנון פוליטי למינוי שופטים ופיטורי יועצת משפטית לממשלה. כל זאת לצד מאמץ עליון להבטחת תקציבים קואליציוניים בסכומים ניכרים (בשנה של מלחמה קשה וזינוק בגירעונות הממשלתיים).
בגיליונות קודמים של המגזין פרסמתי את השקפתי בדבר המשמעויות לטווח ארוך של התהליכים הכלכליים אותם מקדמת הממשלה הנוכחית. בגיליון זה ברצוני להסביר את המשמעות של התוכנית ארוכת הטווח של הממשלה כפי שבאה לידי ביטוי בתוכניות הדיור העתידיות ומדיניות ממשלתית אגרסיבית לעידוד ילודה.
כותרת המאמר עוסקת במבט אל ישראל בשנת 2050. מדוע שנה זו ולא אחרת? הסיבה לכך הנה פרסום עדכני של המועצה הלאומית לכלכלה. מדובר על גוף ממשלתי אשר בראשותו עומד פרופ' אבי שמחון. תפקיד המועצה (כפי שהיא מפרסמת באתר האינטרנט שלה): המועצה הוקמה במטרה לענות על צורך בגוף כלכלי מקצועי, בעל ראיה כלל משקית ואסטרטגית, בעל יכולות ניתוח גבוהות, שיפעל כגוף מטה עבור ראש הממשלה. תפקידי המועצה כוללים ייעוץ לראש הממשלה בנושאים כלכליים וגיבוש והובלת תהליכים אסטרטגיים לקידום המשק והחברה הישראלית, בשיתוף משרדי הממשלה, רשויות וגופים פרטיים. המועצה מורכבת מצוות כלכלנים בעלי תארים מתקדמים וניסיון במגזר הציבורי, הפרטי ובאקדמיה.
הפרסום העדכני של המועצה עוסק באסטרטגית הדיור 2050 וההערכה מה צפוי להיות, בהתבסס על תחזיות האוכלוסייה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מגמות הגירה פנימית, והמדיניות הממשלתית ביחס לפיזור האוכלוסייה כפי שבאה לידי ביטוי בהחלטות על תוכניות מתאר ארציות, הקמת ערים חדשות והסכמי גג.
אתחיל מהסוף: על פי התחזית בשנת 2050 יגורו בישראל 15,683,506 איש (גידול של כ- 60% באוכלוסייה). עיקר הגידול באחוזים צפוי בירושלים , בדרום וביהודה ושומרון.
כפי שניתן לראות בטבלה המשך, הגידול בבניית יחידות דיור מואץ לאורך שנים בקרב המגזר החרדי, כך שבשנים 2046-2050 היקפי הבנייה לחרדים ויהודים שאינם חרדים זהה (לאורך כל השנים התכנון לבנייה לערבים כמעט ואינו משתנה).
כיצד הולכים להתמודד עם גידול עצום באוכלוסייה? ובכן יש שני פרויקטים אסטרטגיים לאומיים לדיור. אחד למפרץ חיפה והשני למחוז דרום.
על פי מחברי הפרסום במועצה: "מפרץ חיפה -תוכנית המתאר הארצית למפרץ חיפה, המכונה "שער המפרץ", מציגה תפיסה מהפכנית לשינוי פני האזור, כאשר במוקדה עומדת תוספת מאסיבית של יחידות דיור. התוכנית מתווה מסגרת לפיתוח של כ-105,000 יחידות דיור חדשות עד שנת 2050, היקף חסר תקדים שצפוי להביא לגידול דמוגרפי משמעותי באזור. בהתבסס על גודל משק בית ממוצע, תוספת זו עשויה להוביל לגידול אוכלוסייה של כ-300-400 א' תושבים חדשים במטרופולין חיפה בהבשלה מלאה. גידול דמוגרפי כזה מהווה זרז פוטנציאלי לצמיחה כלכלית מואצת, תוך יצירת ביקושים חדשים בתחומי המסחר, השירותים והתעסוקה. מבחינה כלכלית, היקף הפיתוח המתוכנן מייצג השקעה תשתיתית עצומה. התוכנית מציבה אתגר לוגיסטי וכלכלי מורכב בהיבטי תכנון וביצוע, אך גם מייצרת הזדמנות ייחודית לעיצוב מחדש של המרקם האורבני והכלכלי של מטרופולין חיפה. היא מדגימה גישה אינטגרטיבית לפיתוח עירוני, המשלבת צמיחה דמוגרפית וכלכלית עם שיפור איכות החיים והסביבה, תוך יצירת בסיס איתן לצמיחה כלכלית ארוכת טווח באזור.
מחוז דרום - על פי החלטות ממשלה, יוקמו שני יישובים עירוניים חדשים בעלי צביון חרדי במחוז דרום. סה"כ ביישובים אלו צפויות לקום כ-35 א‘ יח"ד, ולאור זאת אסטרטגיית הדיור מניחה כי יקומו 28 אלף יח"ד עודפות. במחוז הדרום שיאוכלסו על ידי האוכלוסייה החרדית. ההחלטות בעלות בשלות גבוהה לביצוע. אף שההיקף המדויק טרם נקבע, ניתן להעריך כי מדובר בעשרות אלפי יחידות דיור חדשות, המותאמות לצרכים הספציפיים של האוכלוסייה החרדית. תוספת זו עשויה להשפיע באופן ניכר על שוק הנדל"ן האזורי ועל היצע הדיור הכולל בדרום הארץ. הקמת יישובים בסדר גודל המדובר צפויה להוביל לשינוי משמעותי בפריסה הגיאוגרפית של האוכלוסייה החרדית בישראל. יישום התוכניות צפוי לספק מענה למצוקת הדיור המתמשכת במגזר החרדי, תוך יצירת מוקד עירוני חדש המותאם לצרכיו הייחודיים של מגזר זה".
להלן תזרים שנתי של יח"ד בישראל באסטרטגיית הדיור בחלוקה למחוזות וקבוצות אוכלוסייה
הטבלה מתמקדת בתחזית תוספת הדיור החד שנתית הנדרשת עד 2050 בה ניכרת מגמת עלייה מתונה בקצב הבנייה השנתי הכולל הנדרש, כאשר יש שונות בין המחוזות וקבוצות האוכלוסייה. מספר יח"ד הדיור הנדרשות בשנה לאוכלוסייה היהודית הלא חרדית נותרת די יציבה, ובאוכלוסייה הערבית עולה מעט, עיקר הגידול במספר יח"ד נובע מהאוכלוסייה החרדית.
כאשר בוחנים את התוכנית הממשלתית לדיור לשנת 2050 מבינים שהממשלה הנה רק משקיפה על העתיד ואינה רואה את הבעיה בגידול דמוגרפי כה גדול ולמעשה במדיניותה מעודדת ילודה.
לגבי מחוז צפון – הצורך לפנות את המפעלים המזהמים מהקריות הנו מבורך מאוד וללא ספק ייפתח את איכות החיים בכל המטרופולין של חיפה. אם נסתמך על ניסיוננו מניהול פרויקטים לאומיים כגון הרכבת הקלה והמטרו בגוש דן, שום דבר לא יקרה בזמן.
ואכן מספר ימים לאחר פרסום תחזית המועצה הכלכלית , פורסמה הידיעה הבאה בגלובס: " פינוי המפעלים הפטרוכימיים של בז"ן ממפרץ חיפה יתעכב בחצי שנה נוספת, כך שהתאריך העדכני החדש לכך יהיה ב-2030, כך על פי דוח סיכום 2024 של ועדת ההיגוי של המנהלת לפיתוח מפרץ חיפה. עיריית חיפה זועמת, וראש המועצה הלאומית לכלכלה אבי שמחון, שעומד גם בראשות המנהלת, מטיל את האשמה על משרד האנרגיה".
לגבי הדרום – הכוונה הנה להקים ערים חדשות לאוכלוסייה החרדית. האם אסטרטגיה זו של יצירת "מטרופולין" חרדי תואיל להם ולכלכלת ישראל אשר אמורה לעמוד בעלויות עצומות של תשתיות התומכות בגידול ניכר של האוכלוסייה? האם יהיו מקומות תעסוקה באזור? במידה וכן, איזה תעסוקה צפויה שם?
התחזית שהמועצה הכלכלית מציגה מבוססת בגדול על המשכיות מגמות כלכליות ודמוגרפיות שקיימות בישראל כיום. אני חושב שמגמות אלו לא צפויות להתקיים באותה מגמה שכן הן יביאו למשבר במרבית מדדי איכות החיים ורמת החיים.
כדי להבין את המצב כבר היום, אני מעונין להפנות את הקוראים למאמר חשוב אשר התקבל לפרסום ברבעון לכלכלה, מאת החוקרים אריאל קרלינסקי, תום שדה, ערן יוגב ומיכאל שראל: "על המיסים ועל הנפלאות: התפלגות הכנסות והוצאות המדינה בקרב משקי הבית בישראל".
על פי ממחקר יסודי ומקיף זה : "הניתוח המרכזי לפי מגזרי אוכלוסייה מציג כי משק הבית היהודי הלא-חרדי הממוצע משלם (חודשית) כ- 6,000 שקלים יותר במיסים ממה שהוא מקבל בהעברות ושירותים , וכי כ70%- ממשקי בית אלה משלמים יותר ממה שהם מקבלים (העברות נטו שליליות). משק הבית החרדי והערבי הממוצעים מקבלים (חודשית), בהתאמה, כ-4,000 וכ-1,000 שקלים יותר ממה ש הם משלמים ו80%- ו60%- מהם , בהתאמה, מקבלים העברות נטו חיוביות.
אבקש להפנות את הדגש לאחת המסקנות במחקר אשר הנן המתארות את התמריץ לילודה מוגברת, להלן תיאור תשלום ממוצע של סך המיסים לפי מבנה משק הבית ומספר ילדים, במונחי 2018:
"ניתן לראות את התשלום הממוצע של מיסים על ידי משקי הבית בהתאם למבנה משק הבית ומספר הילדים בו. עבור מספר ילדים זהה, זוגות משלמים יותר מיסים בהשוואה ליחידים ולהורים יחידניים. בקרב הזוגות, החל מהילד הרביעי ההוצאה על תשלומי מיסים הולכת ופוחתת".
המסקנה העולה ממחקר זה הנה מטרידה מאוד והמשך המגמה הזו על כלכלת ישראל ידוע מראש לכלכלנים, השאלה האם המסקנות ברורות לציבור הרחב והפוליטיקאים שמייצגים אותו?! ימים יגידו.
אני ממליץ למועצה הלאומית לכלכלה להציג תוכנית אסטרטגית מקיפה לכלכלת ישראל 2050 בה תציג פתרונות כלכליים להשקעות המסיביות הדרושות לצפיפות הרבה הצפויה כאן בשנת 2050. התוכנית אמורה לענות על השאלה - איך המדיניות הממשלתית הנוכחית, אשר תומכת בילודה גבוהה (ללא דרישה לתעסוקה גבוהה וסבסוד מערכת חינוך ללא לימודי ליבה) תאפשר מציאות של צמיחה כלכלית שתתמוך ברמת חיים של מדינה מפותחת?
מקורות:
התוכנית האסטרטגית לדיור לשנת 2050, המועצה הלאומית לכלכלה, מרץ 2025
https://www.gov.il/BlobFolder/news/2050-120325/he/file_2050-120325.pdf
אריאל קרלינסקי, תום שדה, ערן יוגב ומיכאל שראל: על המיסים ועל הנפלאות: התפלגות הכנסות והוצאות המדינה בקרב משקי הבית בישראל. האגודה הישראלית לכלכלה, הרבעון לכלכלה, מאמרים שהתקבלו לפרסום
