הולכים אל הלא נודע
ד"ר איתי גלילי, מנכ"ל פיננסים ניהול הון פרטי. 01.12.2024
כותרת הכתבה האחרונה שלי במגזין הקודם שיצא לאור לקראת ראש השנה הייתה: "לקוות לטוב ולהתכונן לרע". כמו כולנו לא חשבתי שהרע יהיה כה רע. עברנו ועדיין עוברים אסון כבד בעל השלכות רוחביות על חיינו וחיי יקירנו.
במהלך שנת 2023 ולאורכה המלצנו ללקוחותינו להגדיל את ההשקעות בשווקים הבינלאומיים על חשבון השקעה בשוק ההון בישראל. לא היינו יחידים בגישה זו, למעשה מרבית הגופים המוסדיים נהגו באופן דומה ונקטו באמצעים ניכרים להגדיל השקעות בחו"ל. ההיגיון הנוגע להחלטה זו נגעה לסיכונים הנגזרים מהתקדמות הממשלה בתוכנית של רפורמה משפטית תוך פגיעה בסולידריות החברתית בישראל. אף אחד ממנהלי ההשקעות לא ידע לנבא מה יהיה הנזק הקונקרטי ומועדו, אלא הבנה של המשמעויות הכלכלית ארוכת הטווח לכלכלת ישראל (בדומה למכתב הכלכלנים שהופנה לממשלה ולמקבלי ההחלטות). ההמלצות להשקיע ביתר בשווקי חו"ל לא נגעה רק לנושאי הרפורמה המשפטית אלא גם לניהול תקציב המדינה.
ה-7 לאוקטובר והמלחמה הנם אירועים טראומתיים ביותר עם נזקים והשלכות משמעויות על הכלכלה והחברה. יחד עם זאת, ניתוח היסטורי של אירועים ביטחוניים ומלחמות עבר מלמד, שכלכלת ישראל מצליחה להתגבר על נזקים כלכליים לאורך זמן.
אנו לא יודעים כיום כיצד תגמר המלחמה והאם תתרחב לצפון ומה יהיה אורכה, אך החשש שלי לגבי כלכלת ישראל אינו נוגע לנזקי מלחמה אלא למגמות ארוכות טווח שהיו ונשארו מלפני המלחמה. בעיות היסוד בכלכלת ישראל מאיימות במיוחד, שכן משק חזק שצומח יכול לממן מלחמה ולשמור על עליונותה הצבאית של ישראל ביחס לאיומים כלפיה.
חשוב להבין שהסוגיות בהן אנו דנים אינם נוגעים לשאלה של ימין ושמאל שכן לאף אחד מהפוליטיקאים אין פתרון מדיני שיספק וודאות לעתיד המדינה, לבטח לא לאחר אירועי ה 7 לאוקטובר. נושא מרכזי שלדעתי ניתן צריך להסכים עליו הנו שללא משק מודרני שצומח בקצב מהיר לא נוכל לשמר את היתרון היחסי שלנו מול האיומים העצומים שלנו בעתיד ובפרט מול הציר האיראני. במדינות אחרות סוגיית הצמיחה הכלכלית נוגעת לשאלת רמת החיים ואיכות החיים. בישראל סוגיית הצמיחה הכלכלית אינה רק בנוגע לרמת החיים אלא עוסקת בדבר היבט קיומי של החיים עצמם והסיכונים הביטחוניים. ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להמשיך לסמוך על הנהגה פוליטית אשר אינה מבינה שהעבודה שלה הנה הגברת החוסן הלאומי ולא החלשתו. המושג חוסן לאומי הנו רחב ונמדד באופן קבוע ע"י מספר מרכזי מחקר בישראל. באופן הרחב ביותר מדובר בחינת המצב הביטחוני, הכלכלי, הפוליטי והסולידריות החברתית.
ממשלות ישראל הנוכחית הצליחה להביא את ההתדרדרות לשיא בלתי נתפס, אך מדובר על תהליך אשר הוא חלק ממגמה ארוכת טווח. אין זה מקרי שבחודש הראשון למלחמה המדינה, קרי משרדי הממשלה, לא הייתה קיימת.
על פי דו"ח ראשוני מה 19.12.23מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור מתניהו אנגלמן:
"ממשלת ישראל נכשלה בטיפול בעורף, בשבועות הראשונים למלחמת חרבות ברזל. לא הייתה לכך הצדקה. היעדר יישום של תוכנית סיוע כלכלי לציבור כבר בתחילת המבצע, לצד פינוי התושבים מביתם, יצר מצב שבו מאות אלפי אזרחים הפכו לאוכלוסייה נזקקת".
התחושה שמשרדי הממשלה אינם מתפקדים הייתה קשה מאוד במהלך חודש אוקטובר 2023, אך זו תוצאה של הזנחה רבת שנים.
כדוגמא לתהליכים שישראל עוברת אני רוצה להפנות את הקוראים לנעשה בתחום בריאות הנפש בישראל. במדינה כמו שלנו אין שאלה בדבר חשיבות התחום וביתר שאת לאחר הטראומה של ה 7.10.
ב- 30.11.23 נשלח מכתב מפורום מנהלי בתי החולים- המרכזים לבריאות הנפש למבקר המדינה, וכך נכתב: "אנו פונים אליך בזעקה ובייאוש, על מצבה הקשה של מערכת בריאות הנפש בישראל. המערכת עומדת בפני קריסה מוחלטת. כפי שציינת בדו"ח מבקר המדינה ממאי האחרון 2020 ,התרענו על הדרדרות מתמדת בתחום בריאות הנפש בעשור האחרון. מאז חלה החמרה ניכרת בכל הפרמטרים: זמני המתנה ממושכים ביותר לטיפול, לעיתים שנה ויותר. מספר הפסיכיאטרים לנפש ירד בחדות, עם נטישה המונית לטובת המגזר הפרטי. מחסור חמור בצוותים באשפוז ותנאים
ירודים בבתי החולים הקיימים. המחסור בכוח אדם מיומן הוא אחת הסיבות המרכזיות למצב,
והוא מחריף מדי יום. אין די אנשי מקצוע לטפל בכל הפונים".
כדי לייצר משק שצומח צריך להעלות את הפריון. המצב הנוכחי בישראל הנו שיש פריון מילודה, כלומר יותר ויותר לידות. נכון להיום בגלל המבנה הדמוגרפי של בישראל הגידול בילודה מגדיל את מעגל העוני. השבוע התפרסם דו"ח ממדי העוני והאי שוויון בהכנסות, פרי עבודת מנהל המחקר והתכנון של הביטוח הלאומי, סיכום לשנת 2022.
להלן פתח הדבר של הדו"ח: "המצב הכלכלי-חברתי בישראל מעורר דאגה רבה. רמת האי-שוויון בהכנסות ושיעורי העוני ניכרים, וגבוהים מאוד גם בהשוואה בינלאומית. ב- 2022 חיו בישראל 1.98 מיליון נפשות מתחת לקו העוני, בהן 873.3 אלף ילדים ו- 152.5 אלף אזרחים ותיקים, שמשקפים שיעורי עוני של 20.9% , 28.2% ו- 12.7% , בהתאמה. לנוכח הרב ממדיות של העוני, המתבטא לא רק ברמת הכנסות נמוכה אלא גם בממדים נוספים כבריאות ודיור, הטיפול בו חייב להיות הוליסטי ולכלול תחומי חיים רבים. בחינת היקף ההשקעה ברווחה מלמדת כי המשאבים המוקצים להוצאות רווחה בישראל בהשוואה למדינות המפותחות הם מהנמוכים בעולם: בשנת 2022 היוותה ההוצאה הציבורית לרווחה 15.8% מהתמ"ג לעומת 22.4% בממוצע ב- OECD , כשרק קוריאה ואירלנד מדורגות נמוך מישראל".
הדו"ח עצמו רחב ומקיף וניתן להבין שמגמות העומק להרחבת העוני יתגברו בשנים הבאות. הזינוק בהוצאות הממשלה על ביטחון , תשלומים למפונים , תשלום על נזקי רכוש, תשלום החזרי חוב וריביות יצמצם את יכולת המדינה לתמוך באוכלוסיית חלשות. סביר שנתוני העוני בשנים 2025-2026 לא יראו שיפור ניכר.
היבט נוסף של צמיחה כלכלית הנו הפריון בתעסוקה, לכך יש שני רבדים: אחד עוסק בהשקעות פיזיות במשק כמו ציוד מכני מתקדם, תחבורה יעילה וכו' (דברים אשר מאפשרים לעובדים לייצר תפוקה גבוהה בשעות העבודה). השני עוסק בפריון העובד עצמו, כלומר השכלתו והמיומנות שצבר באמצעות השכלה.
מערכת החינוך בישראל נמצאת במשבר ניהולי כה גדול, שגם הגידול הרב בתקציב המדינה בשנים האחרונות אינו מצליח לשנות את ההישגים הדלים של המערכת. כל זאת עוד טרם ממשלת ישראל הנוכחית הגדילה לעשות ולאפשר מימון גורף למערכות פרטיות ובלתי מפוקחות ללא דרישה ללימודי ליבה.
ברצוני להפנות את הקוראים לתוצאות מחקר עדכני מנובמבר 2023 של פרופ' דן בן דוד ופרופ' איל קמחי, ממוסד שורש (מכון מחקר כלכלי-חברתי עצמאי ובלתי תלוי שמטרתו הבלעדי היא זיהוי מקורם , אפיונם והיקפם של אתגרי השורש הפנימיים המהווים איום קיומי לעתידה של מדינה ישראל).
על פי מחקרם, רמת הידע הממוצעת של ילדי ישראל במתמטיקה, מדע וקריאה נמוכה מהרמה בכל מדינה מפותחת אחרת, וזאת גם ללא הילדים החרדים במדינה, שמרביתם אינם לומדים את החומר ואינם משתתפים בבחינות. כמחצית מילדי ישראל מקבלים היום חינוך ברמה של עולם שלישי והם משתייכים לקבוצות האוכלוסייה בעלות קצב הגידול המהיר ביותר במדינה. ביטויים לתהליך הדמוגרפי-חינוכי הזה כבר החלו לבוא לידי ביטוי בציבוריות הישראלית – לאחרונה בבחירות שנערכו בנובמבר 2022 שהביאו להקמת הממשלה הקיצונית ביותר בתולדות המדינה, שחותרת תחת יסודות הדמוקרטיה. אם תמונה זו לא תשתנה, ההשלכות ארוכות הטווח על עתידה של ישראל יהיו קיומיות.
דוגמא נוספת על אופן ניהול משרד ממשלתי ובפרט בתקופת מלחמה ניתן ללמוד ממכתב ההתפטרות של מיכל רוזנבוים מנהלת רשות החברות הממשלתיות, המופנה לראש הממשלה מיום 30/12/23:
"על פי תפיסת עולמו המוצהרת של השר אמסלם, החברות הממשלתיות אינן משאב ציבורי אלא "מאגר ג'ובים" שאמור לשמש אותו לצבירת כוח ומעמד פוליטי. בהתאם, השר אמסלם הפעיל עליי ועל הרשות לחצים אדירים לתמוך במינוי פעילים פוליטיים ומקורבים לתפקידי מפתח בחברות הממשלתיות, ולאפשר הדחות במסגרת "חיסול חשבונות" פוליטי ועל מנת לפנות "ג'ובים" לשם מינוי מקורבים. דוגמאות בולטות לכך( מתוך רבות אחרות ) הן ה"מכרז תפור" למינוי יועץ משפטי בנתיבי ישראל; הדחות פוליטיות של יו"ר דירקטוריון דואר ישראל ומנכ"ל רכבת ישראל; לחצים אדירים להכנסת מקור בו של השר אמסלם, מר אליהו אהרוני, לנבחרת הדירקטורים ועוד."
מטרת מאמר זה אינה להעמיס על הקוראים מידע שלילי שיוסיף למצב רוח הקשה בימים שאנו מתבשרים מדי יום על אבדות של חיילים אשר ליבנו עם משפחותיהם ויקיריהם, אלא רצון להסביר את חומרת הסכנות לכלכלת ישראל כדי שנדרוש ממנהיגי המדינה שינוי מהיר ומיידי בטיפול בסוגיות שעל הפרק. העיסוק של הממשלה בניהול המשק והתקציב אינו רק מדהים לשלילה אלא מאכזב ובעל השלכות קשות לשנים הקרובות. האחריות המוטלת על שר האוצר גדולה למידותיו ולגודל השעה.
ללא שינוי מהיר ומיידי בסדר העדיפויות הכלכלי, המגמה צפויה להעמיק ולהחריף.
מאחר ואין אנו יודעים האם הדרישה לשינוי תענה, חשוב לי להסביר מדוע אנו כפרטים, צריכים לחשוב על עתידנו הכלכלי ולהיערך בהתאם לתקופות לא פשוטות. איני יודע מה יקרה בעתיד הקרוב והרחוק שכן מדובר על החלטות פוליטיות, אך כן משוכנע שתפקידי להתריע ולחדד מדוע הנושא של בניית חוסן כלכלי אישי הוא כה חשוב.